הורה על הגג... 

כפי שנאמר במחזמר : כולנו ככנר על הגג המנסה למצוא את שיווי משקלו,
להלחין ולנגן את.... פזמון חייו...

כמו במחזמר המתאר בחן רב את המורכבות בתפקיד המיוחד הזה : להיות הורים, כך בחיים,
ריבוי התפקידים, הדאגה לקורת גג, למזון, לבגדים ללבוש, הלבטים בנושאי החינוך ,
כיצד לנהוג - , מתי להתגמש - , מתי לא - , כיצד לשמור על ערכינו - , כיצד להקשיב לצו מצפוננו יחד עם הקשבה כנה וטהורה לילדינו - , כיצד לבחור את הבחירות הנכונות -
נכונות למי - היכן עובר הגבול בין אני לאחר , לילדיי - האם גבול שכזה נחוץ - כיצד אשרת בצורה הטובה ביותר את מטרת העל שהגיעה עם התפקיד המיוחד הזה שניתן לי ,
להכין את ילדי לחיים ו...איפה אני ?

בליל גדול של שאלות ולבטים, הראש עובד ללא הרף תוך מילוי אין ספור תפקידים נוספים,
המון דעות, המון רשמים וגם... עצות שמנדבים לנו הורים, קרובים, שכנים...

אז איך מוצאים את האיזון - היכן מוצאים את התשובה ה"נכונה" -
איך מאזנים בין רצונותינו , מאבאיינו, איך מודדים נתינה ?

הורה, מכל סוג, מכל רקע ונסיבות, קיבל לידיו מתנה , אנשים קטנים (לפחות בתחילה),
בשר ודם , חלק מאיתנו.... בריאה. מן הרחם יצאו לאוויר העולם, הילדים שלנו, ואנחנו כל עולמם.
מהזנה, חימום, מזור, לחום ואהבה ותחושת בטחון, מעצמאות וביטחון עצמי ויכולת להרגיש רגש ואדם, דרך המשקפיים המיוחדות להתבוננות על החיים והיכולת להיות עצמם.
ואנו רוצים את הטוב ביותר בעבורם שכן קיבלנו מתנה ע צ ו מ ה והרבה בהשפעתנו ויכולתנו לבחור את צבעי התאורה שבסביבתם, לצקת את הטעמים, הריחות והקולות
שיחלו את ראשית דרכם.

ולפני מבול המטלות, החובות, החששות והפחדים, אולי ראשית עלינו רק להביט ?

מן הרמה הבסיסית ביותר : הבגד שלגופם, המזון שנכנס לפיהם הגג שמעל ראשם,
הנשימות הטהורות הבוקעות מתוכם, היכולת לראות, להקשיב, לחוש, היכולת לאהוב,
חיוך שילד חייך, דמעה קטנה שזלגה, יד קטנה שהושטה, בקשה להתייעץ....

אולי לעיתים עלינו להביט סביב, לפני שנחפש אחר תווי ההלחנה לפזמון חיינו,
התווים למנגינת הורותינו, אולי כדאי לעצור - אולי כדאי לחפש תווים של "יש" ?
כי יש, והרבה, ולא מובן מאליו....

החל מן התווים הראשוניים בחיינו ועד הרוחניים בהוויתם, אולי לפעמים כדאי לזכור
ש...לא ברור מאליו ?
לא ברור מאליו שהוא אמר תודה, ולא ברור מאליו שהיא ביקשה סליחה, לא ברור מאליו שאח הרים לאחותו צעצוע שנפל, לא ברור מאליו שתינוק יושב עם הוריו במסעדה רגוע
ולא יזיק לנו אולי לראות שזה גם אנחנו, אנחנו שאפשרנו, אנחנו שהיינו, אנחנו שהכלנו,
אנחנו שרצינו, אנחנו שראינו.....

אז ממני שלוחה ברכה לטוביה החלבן הטמון בכולנו בפנים,
לפני שתלחינו את מנגינת הורותכם המיוחדת שתביטו היטב בתווים ,
שתמצאו לאט ובנחת את מערכת האיזונים,
שתזכרו להאזין לתווי ה"יש" השזורים אצלכם בחיים,
שתהיו ככנר על גג ביתכם ש... תיהנו מהיותכם ה ו ר י ם .